חג הפורים חוגג את נס ההישרדות היהודית אל מול איום בהשמדה, ובוודאי יהיו אלה שיקראו את סיפור המאורעות במגילת אסתר כמסר מעורר השראה לאחר מאורעות 7 באוקטובר, שמחת-תורה. אלא שהסיפור העתיק שנשוב ונגולל בחג הזה מכיל בתוכו גם מעשים המעוררים חוסר נחת ודאגה: לא רק הצורר מוצא להורג, אלא גם עשרת בניו,  ועוד 75,000 פרסים, הנרצחים ע״י יהודי הממלכה, אולי כהגנה עצמית ואולי גם כמה שנדמה כעונש קולקטיבי.

המגילה כולה, ע״פ המחקר, היא בחלקה או רובה סיפור מיתי ופנטזיה של עם נרדף על עוצמה, ואין לה גיבוי היסטורי. במהלך הדורות ובמיוחד בשנים האחרונות חווינו כמה היבטים מורכבים מתוך הסיפור שהפכו למציאותיים וברוטליים מדי.

יש מסורות שבקץ הימים רק שני חגים ישארו על לוח השנה שלנו – פורים ויום כיפורים.  בין שני חגים אלה נמתח חוט של חסד ובו הזמנות לטשטוש הקיים לטובת שינוי, לתשובה פרטית ופומבית, לחשבון נפש, ולתיקון.

מה חובת ההתבוננות והתיקון בפורים המורכב הזה?

נתחיל בצר: המן מוצג באופן מובהק כ"זרע עמלק", האויב הלאומי הנצחי של עם ישראל מאז ימי משה רבנו. בזיכרון היהודי, עמלק מייצג איום קיומי על-זמני, ואת התפיסה לפיה לאורך ההיסטוריה כולה "עומדים עלינו לכלותנו". בתורה, אלהים מצווה את ישראל למחות את עם העמלקים כולו כגמול על תקיפת החלשים ביותר בעם ישראל. הטראומה הבין-דורית עדיין אתנו, אולם סכנה מוסרית טמונה בזיהוי מוחלט בין התוקף האכזר לבין עם שלם המזוהה עימו.

כיום, באופן טרגי ומפורש, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עורר את זכר עמלק במלחמה נגד חמאס. "זכור את אשר עשה לך עמלק", הוא ציטט ואמר בהצהרה רשמית ב-28 באוקטובר. "אנו זוכרים ואנו נלחמים".

היות וחמאס מדבר בשפה של השמדת-עם כנגד העם היהודי באמנת הארגון ונשבע לשוב ולבצע את מעשי הזוועה של ה-7 באוקטובר שוב ושוב, אין כל פלא שרבים רואים את הארגון הזה כהתגלמותו ההיסטורית של עמלק. עם זאת, כשנתניהו הזכיר את עמלק בקריאת היציאה לקרב, משתמעת מכך הצדקה לתקיפה קטלנית לא רק כלפי הטרוריסטים שהיו שותפים בתכנון ובביצוע של זוועות שמחת-תורה אלא גם כלפי אזרחים חפים מפשע, ובתוכם ילדים רבים.

כמעט חמישה חודשים מאוחר יותר, מספר האבדות בנפש, הן מצד ישראל ובמיוחד בצד הפלסטיני,  הולך ומחמיר. האם לציווי המקראי יש מקום ותוקף מוסרי במציאות הקשה שלנו?

בחג הפורים הקרוב נציין גם את יום השנה ה-30 לאירוע נורא נוסף בתולדות ישראל, כאשר ברוך גולדשטיין, מתנחל יהודי יליד ברוקלין, רצח 29 פלסטינים מוסלמים בעת תפילתם במערת המכפלה בחברון, ביום פורים. במכתב ההתאבדות שלו, גולדשטיין הצדיק את המעשה הנפשע בעזרת סיפור המגילה והמצווה למחות את עמלק.

עבור רבים מאיתנו, פורים הוכתם לעד במעשה הטרור היהודי של גולדשטיין. ההיסטוריון המנוח אליוט הורוויץ כתב בספרו על האלימות היהודית, שמתוך יום אפל זה "התווסף פרק חדש אל ההיסטוריה של פורים".

קברו של גולדשטיין הפך לאתר עליה לרגל עבור מעריצי המורשת הלאומנית-גזענית שלנו, וביניהם גם מי שכיום משמש בתור השר לבטחון לאומי של ישראל, איתמר בן-גביר. הוא ופוליטיקאים נוספים ממחנה הימין  ובממשלת ישראל הדהדו את השפה המקראית  המסוכנת ומשתמשים במונחים הלכתיים  של השמדה ורצח עם שאין להם מקום בשום שדה-מערכה בן-ימינו.

לאור כל זאת, איך נחגוג השנה את פורים, כשהדם עוד ניגר, כאשר 134 ישראלים וישראליות עדיין חטופים בעזה, בעוד השכול והאובדן מצויים בכל מקום ברחבי ישראל, כאשר רוב תושבי עזה נעקרו מבתיהם ומתאבלים על מתיהם, ומעגל השנאה הנובעת מטראומה ואלימות סובב בחוסר שליטה ברחבי העולם כולו?

מה יהיו התגובות הערכיות שלנו, תפקידנו החינוכי ואחריותנו החברתית לגבי המסר המורכב של המגילה? איך נלמד את ילדינו, בחג הפורים הזה, להבדיל בין פנטזיה להיסטוריה, בין צדק לנקמה, ובין מעשים צודקים למעשים מוטעים?

חג פורים ידע התפתחויות ושינויים לאורך 200 שנותיו. מסיכות, רעשנים, מאכלים ייחודיים ואפילו הכללת מגילת אסתר בתוך התנ"ך היו בעבר חידושים מעוררי מחלוקת. גם השנה אנו נדרשים לקיים ״ונהפוך הוא״ ולהציע תיקונים למנהגי ודיני החג, בבתי הכנסת, ובבתים, בין האדם למקום, ובין אדם לחברו.

להלן שש הצעות לדרכי חשיבה מחודשת לקיום פורים בימי המשבר האלה:

המגילה 

רבנים.ות ומנהיגי.ות קהילה יוכלו להעניק לקריאת המגילה הקשר ומסגרת, הקדמה ראויה ונכונה לגילאים שונים, שיבהירו את המורכבות ויקדישו מקום ללימוד מעמיק יותר ולשיחה. יש צורך בשינוי אווירה המרחיק מהתייחסות סתמית, אולי אזהרת "תוכן קשה", ודחייה של השימוש במגילה להצדקת קיצוניות יהודית והרג המוני. גם כאן יעזור הומור מותאם, קצת כמו סרטוני בטיחות לפני המראת המטוס.

בנוסף להתייחסות לטבח גולדשטיין נכון להזכיר ש-13 ישראלים נרצחו במתקפת טרור בתל-אביב בפורים של שנת 96'. האיום הנוכחי של שנאה עמלקית הוא אמיתי, אך יש צורך להבדיל בבירור בין מיתוס להיסטוריה. חובתנו המוסרית להבחין בין המבקשים לפגוע אנושות בעם היהודי לבין אלו החפים מפשע ונתונים לשליטתה של ישראל.

עלינו להדגיש את התפקיד החיוני של פרשנות מתמשכת, את התורה שבעל-פה שבכל דור ודור מאתגרת אותנו לשוחח מחדש עם הסיפור שירשנו ולדרוש אותו, להתמודד עם מסרים קשים, עם ההיסטוריה שלנו, גם עם הצללים שלנו, ולהתאים את המורשת שלנו למציאות החדשה והמתחדשת, בכנות ואנושיות.

הרעשנים

מהרגע הראשון בו המן מופיע בסיפור המגילה הוא מזוהה כאגגי, כלומר מזרע אגג מלך עמלק, אויב העם היהודי בכל דור. המצווה מן התורה למחות את זכר עמלק היא הסיבה לכך שאנו מרעישים, רוקעים ברגלינו ומבטלים את שמו בדרכים נוספות, משחררים לחץ.

השנה, רבים בוודאי ירצו לבוז להמן יותר מתמיד כתחליף להבעת בוז לחמאס. אבל במקום האווירה המשועשעת של הרעשנים, האם נוכל לשקול חלופה רצינית יותר? אולי יהיה נכון יותר לוותר לגמרי על השימוש ברעשן כששמו של המן מוזכר? לאור מספר הנרצחים ב-7 באוקטובר ומדי יום מאז, אולי נבחר בכמה שניות של דממה, במקום להרעיש ברעשנים?

סיום המגילה

הסוף המצמרר של מגילת אסתר כולל בתוכו את הריגתם של 75,000 פרסים ע״י היהודים. בשנים האחרונות, בחלק מבתי-הכנסת הליברלים יש שקוראים את הפסוקים הללו במנגינה העצובה של מגילת איכה, ויש שבחרו לדלג עליהם כליל, או להציע קטעי סיום חלופיים למגילה.

השנה, הבה נניח בצד את הרעשנים, ננמיך את קולנו, נמצא דרך לסיים את המגילה בכובד-ראש.  העיקר שלא ננהג כאילו "עסקים כרגיל".

מן הראוי שפורים לא רק יתן הזדמנות לפורקן המתח האיום אלא גם יעניק הזמנות להתבוננות על רגשות הנקמה הקיימים בכולנו, על האחריות הכבדה שבאה עם יכולת ועוצמה, על ההשלכות המוסריות של שמירה על חיי-אדם, וצלם אלהים, בשם ההגנה העצמית. את השיחות החשובות האלו נוכל לקיים סביב השולחן, ולאו דווקא במרחב הציבורי.

לשדרג את הסעודה

לא לכל מצוות פורים ניתן להתייחס במרחב הציבורי של בית-הכנסת. את השיחות העמוקות יותר, הדורשות זמן, קירבה ואולי גם שתיה של כוס משקה אחת או שתיים למעוניינים בכך, אפשר לקיים בשעת סעודת פורים. כמו סעודת ליל-הסדר, גם סעודת חג פורים היא הזדמנות להיאסף עם יקירינו ולשוחח על הדרכים השונות להתבונן על העולם, להעז לגעת בשאלות של אמונה ופוליטיקה, ייעוד וערכים, לפתוח שאלות וקושיות מהותיות שבדרך-כלל קשה לעסוק בהן. פורים הוא היום שבו אנו מוזמנים לטשטש את הקווים בין הרשע המיוצג על-ידי המן לבין הטוב המגולם על-ידי מרדכי. האם נוכל לעשות זאת השנה בביטחה, בסקרנות ובכבוד, סביב שולחן הסעודה? האם זה יסייע לנו להוקיר יותר גם את דעותיו השונות של האחר מאיתנו?

להרחיב את מעגל החמלה

אחת המצוות החשובות ביותר של פורים היא מצוות מתנות לאביונים, אף שבחלקים מסוימים של הציבור היא נדחקת הצידה. זו הזדמנות לתרום לארגונים המתאמצים להגיש סיוע הומניטרי ותמיכה לישראלים, למוסדות ציבור וסעד, כמו גם לתושבי עזה, וגם לאלה המתמידים בעבודתם הקשה וההכרחית למען חברה משותפת ועתיד של דו קיום ושלום.

פורים חל  השנה במהלך חודש הרמדאן ובסמיכות זמנים לחג הפסחא ולכן זו הזדמנות נוספת להרחיב את מעגלי האכפתיות והעזרה אל מעבר למטרות הצדקה הרגילות, מעבר לעניי עירנו.

משלוחי המנות כגשרים של פיוס

מערכות יחסים רבות נפגעו בגלל המלחמה הזו, ורבים מרגישים מרוחקים, זרים אפילו מקרובינו, שכנינו ועמיתינו. פורים יכול להיות זמן של תיקון, התקרבות מחודשת דרך מצוות משלוח מנות, הבאת מתנה של דברי-מתיקה, פנים אל פנים.

מי יופתע וישמח לקבל ממני מטעמים המסמלים חברות? מי יתמלא הודיה על מחווה של הערכה המגיעה גם בתוך מחלוקת על הבנת מציאות חיינו? הכנת משלוחי המנות היא גם הזדמנות לחזק עסקים מקומיים, ישראלים וערבים כאחד. עם דבש או עם חלווה, מאפה בית או הקונדיטוריה הקרובה – הבאת הסלסלה אל בית מכרינו יכולה לבנות גשר, לעורר אהבה, להשיב חברות ואמון זה בזו.

בפורים הזה אנו נקראים לצאת אל מעבר לצחוק וקלות הראש, לפנות מקום לנחמה ולחמלה. כאבותינו ואמותינו לפנינו, אנו נקראות להפוך את כאבינו ואסונותינו להזדמנויות לתיקון נבון ומכוון של המידות לטובת צדק, חמלה, אהבת ישראל  ואהבת הבריאה כולה.

החגים שלנו נועדו להעלות אותנו במדרגות הקדושה. פורים יוביל אותנו אל פסח, חג החירות. בואו נוודא שאנו מקיימים את דברי הבטחת החירות לעמנו ולכל העמים, גם בעת הזו, ובכל עת, ובזמן הזה.

הרב עמיחי לאו-לביא הוא המייסד והמנהיג הרוחני של קהילת לאב/שול במנהטן, ניו-יורק. הרבה רחל טימונר היא הרבה של קהילת בית-אלהים בברוקלין, ניו-יורק.

תרגם: הרב עודד מזור, רב קהילת כל הנשמה, ירושלים