מדוע הרבנים מגלים גמישות בנוגע למסכות? בדרך כלל אין היתר זה מאפיין את הרבנים, שהעדיפו לשים סייג לתורה (כלומר: הטלת מגבלות נוספות כדי להרחיק את העם מהאיסור. במקרה של פורים יש, כביכול, היתר מלא).
כדי לענות על שאלות אלו, עלינו להבין מהי משמעותן של המסכות. הרבה תרבויות קדומות השתמשו במסכות בנקודות מפנה של מעגל החיים, כגון: לידות, חתונות או הלוויות.היה נהוג ללבוש מסכות כדי להזדהות בצורה מלאה עם גיבורים או עם אלילים שונים בזמן הטקסים שציינו נקודות מפנה אלו.לובש המסכה האמין שיצליח להתמודד עם הפחדים הקיימים באותן נקודות מפנה, ואף להתחפש לדמות חזקה כדי להתחזק בעצמו.
הפסוק בתורה מעביר לנו מסר חד-משמעי: כדי לחוות את האלוהים בחיינו אנו, אסור לנו להתחפש למשהו אחר. החוויה האלוהית יכולה להתרחש אך ורק אם אנחנו מי שאנו.עלינו להיות שלמים עם עצמנו ולמצוא את הכוחות הפנימיים בתוכנו, לא מחוץ לנו ולא בדמות אחרת.לכן הוסיפה התורה את האיסור על אלוהי מסכה.
גם ביהדות ניתן למצוא רגעים שבהם אנו מנסים לחוות את העבר שלנו באמצעות חוויות שיחזירו אותנו לזמן מסוים. בחג הפסח, למשל, כאשר אנו קוראים באגדה, אנו רואים את עצמנו כאילו יצאנו בעצמנו ממצרים. בליל הסדר אנו אוכלים מאכלים מיוחדים וקוראים פסוקים מהתורה המתארים את החוויה של אבותינו ואימותינו כעבדים. המטרה שלנו בליל הסדר היא לזכור את רגע השחרור ולשחזר את הזיכרון הקולקטיבי של המעבר שלנו כעם מעבדות לחירות. אבל גם במצב זה, למרות שאנו חוזרים בזמן, איננו הופכים לאבותינו ואימותינו אלא מנסים לחוות את ההיסטוריה שלהם.
החיפוש שלנו אחרי משמעות ואלוהות בחיינו מוכרח לשקף תמונה אמיתית שלנו ושל מצבנו. זאת משמעות החיפוש אחרי אלוהים – כמו שעשה משה, פנים אל פנים. ללא מסכות! חג פורים הוא החג היחיד בלוח השנה שבו אנו משתמשים במסכות. כאשר בוחנים חג זה בהקשר הרחב של איסור האמונה באלילי מסכות, ניתן להבין מדוע בכל מגילת אסתר לא מוזכר שם ה' אפילו פעם אחת. ממגילת אסתר וכן מהמסר של חג הפורים אנו למדים שהגאולה אפשרית באמצעות תחבולות, מהפכים ומסכות. בתנאים אלה קשה לחוש בנוכחות האלוהים. לכן הפסוק "אני ה' אלוהיכם" אינו מופיע במגילת אסתר.
שמות שני החגים, פורים ויום הכיפורים, מצטרפים לבלבול הגדול הזה. שני חגים אלה נראים הפוכים לחלוטין. פורים הוא יום מלא צחוק, שמחה, רוח שטות ועליצות. יום הכיפורים גדוש בחשבון נפש, פיכחות ורצינות. על פני השטח, אלו שני חגים שונים מאוד.
אך במבט שני אפשר לראות קשרים מאוד מעניינים בין שני החגים וכיצד אנו עוסקים בשניהם במסכות, אולם למטרות שונות. לפי השקפת החסידים, יום הכיפורים הוא בעצם יום כפורים (יום כמו פורים). בחג הפורים וביום הכיפורים ניתנות לנו שתי הזדמנויות להתמודד עם זהותנו. חג הפורים מאפשר לנו להתחפש, לשחק במסכות ולהעמיד פנים. אנו יכולים לנסות זהויות שונות – גיבורים וגם נבלים. כשאנו משחקים במסכות במשך כל השנה ולא רק פעם אחת בשנה – נוצרת בעיה. כשאנו עוברים את השנים בהתנסויות בזהויות שונות, החוויה מונעת בעדנו למצוא את הזהות האמתית שלנו.
הרבנים התירו לעטות מסכות ולהתחפש פעם אחת בשנה, בחג הפורים. אולי הרבנים הבינו את חשיבות התרת המוסרות ליום אחד בשנה, כדי להקל על המשמעת הקפדנית בשאר ימות השנה. אך, לפעמים המסכה שבחרנו לעצמנו הופכת להיות כל כך נוחה לנו, עד שאנו שוכחים שהיא מסתירה את האדם האמתי מאחוריה. לכן, יום הכיפורים הוא יום כמו פורים, מפני שגם באותו יום אנו בודקים את המסכות השונות שאנו שמים עלינו. המטרה של יום הכיפורים היא להסיר את המסכות. ביום הכיפורים אין להעמיד פנים, אלא לפנות לאלוהים פנים אל פנים, כדי לדעת מי אנחנו ובפני מי אנו עומדים.
