חג הפורים הוא השמח והעליז שבחגי הלוח העברי. יחד עם זאת, מסריו של החג, בדגש על אלו הטמונים בפרקיה האחרונים של המגילה, מורכבים ודורשים התייחסות כבדת משקל. זיכרון היסטורי למול רגשות ומעשי נקם; עמידה כנגד אויביך למול שנאת האחר; יחסה של המגילה לדמויות הנשיות (סיפור גירושה של ושתי ועוד) – כל אלו מחייבים התמודדות ערכית, רוחנית וחינוכית. נאמנות לדרכה של היהדות המתקדמת, פיתחו קהילותינו מנהגי תפילה שונים המביאים לידי ביטוי של מורכבות מסריו של החג. להלן פירוט של מקצת ממנהגים אלו.
נוסח שוויוני לברכות המגילה
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִקְרָא מְגִלָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ וּלְאִמוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה: בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:
נוסח לברכה שלאחר קריאת המגילה, הממתן את אזכורי הנקמה
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָרָב אֶת רִיבֵנוּ. וְהַדָּן אֶת דִּינֵנוּ, וְהַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי. הַנִּפְרָע לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרֵיהֶם. הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ:
חזרה על פסוקים במגילה גם לכבודה של אסתר
במהלך קריאת המגילה נוהגים לקרוא בקול רם, לשם הדגשה, ארבעה פסוקים מן המגילה המכונים פסוקי גאולה, כלומר: הקורא או הקוראת מפסיקים לפני כל אחד מהם כדי לתת לציבור שהות לקרוא אותו בקול, ולאחר מכן חוזרים גם הם על הפסוק (כדי להוציא את הקהל ידי חובת שמיעת הקריאה).
שלושה מן הפסוקים הללו עוסקים במרדכי, ואחד – בכלל ישראל. קבוצת התפילה של הנשים בירוחם הנהיגה בתש"ס להוסיף קריאה של שלושה פסוקים נוספים, לכבודה של אסתר, כהשלמה לפסוקים העוסקים במרדכי.
התוצאה המתקבלת היא כדלקמן:
| לכבוד מרדכי, הקריאה המסורתית | לכבוד אסתר, הקריאה הנוספת | |
|---|---|---|
| סיכום, שני מנהיגי העם, היא – לדורות, והוא לדורו. | כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ. (אסתר י, ג) | וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר. (אסתר ט, לב) |
| ישועת העם – הסמוי הופך לגלוי: | לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר. (אסתר ח, ט"ז) | לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר. (אסתר ח, ט"ז) |
| לבוש המלכות מסמל לפי חז"ל את רוח הקודש, את ההשגחה האלוהית המסתתרת במגילה ומניעה את עלילת ההצלה. | וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה. (אסתר ח, ט"ו) | וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת. (אסתר ה, א) |
| פגישה ראשונה עם מושיעי העם – הצגת ייחוסם המשפחתי. | אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ אִישׁ יְמִינִי. (אסתר ב, ה) | וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת. (אסתר ב, ז) |
"קריאת מחאה על היחס לנשים ועל ניצול נשים בניגון "איכה
נוהגים לקרוא בטעמי מגילת "איכה" פסוקים אחדים במגילה, שעניינם צער והזכרת הגלות.
אפשר וראוי לקרוא גם את הפסוקים הבאים, העוסקים ביחס לנשים בארמון המלך, בניגון של "איכה":
- אסתר פרק א', פסוק כ"ב: וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ לִהְיוֹת כָּל-אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ.
- אסתר פרק ב', פסוקים י"ב-י"ד: וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים: וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל-הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל-אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד-בֵּית הַמֶּלֶךְ:בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי אֶל-יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים לֹא-תָבוֹא עוֹד אֶל-הַמֶּלֶךְ כִּי אִם-חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם.
הצעתה של דניאל ברנשטיין.
התייחסות לאזכורי נקמה
בתנועה ליהדות מתקדמת קיימות מספר דרכי התייחסות לנושא קריאת פסוקי הנקמה בפרקי הסיום של המגילה (חלקים נבחרים מפרקים ח-ט):
- קריאת קטעים אלו או חלקם בלחש, בדומה לנוהגי קריאת הקללות בפרשות "בחוקתי" ו-"כי תבוא".
- קריאת קטעים אלה בניגון "איכה".
- קריאת המגילה במלואה, בשילוב דברי הסבר ופרשנות לקטעים אלה. ראו את המאמרים העוסקים בקושי שבמגילה
