"דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ"

אסתר, י' ג'

הנה הגיע פורים וכיצד נוכל לשמוח ולחגוג השנה כאשר יקירנו עדיין לא שבו הביתה, משפחות כה רבות הצטרפו למשפחת השכול, כה רבים פצועים בגוף ובנפש, והמלחמה עדיין לא תמה?  

בכל כך הרבה מובנים החברה הישראלית והיהודית עדיין נתונה בתודעה השביעי באוקטובר (שמחת תורה תשפ"ד). 

כיצד נחגוג את פורים השנה? מה משמעותו של היום בעידן הנוכחי?

הצעות נוספות – מאמרים מתורגמים מאנגלית

בין תענית אסתר לפורים:

המסורת היהודית ידועה בכך שהיא מערבבת שמחה ועצב, ממש כשם שאנו עוברים מיום הזיכרון ליום העצמאות, כך גם אנו עוברים מתענית אסתר לחגיגות הפורים. אולם חשוב שנזכור שהמעבר לשמחה אינו מבטל את הצער, הצער והשמחה שלובים זה בזה באחדות הניגודים ואנו נדרשים לתודעה מורכבת שבה אנו מסכימים לגם וגם. ממש כפי שכתב יהודה עמיחי בשירו הנפלא "אדם בחייו":

אָדָם צָרִיךְ לִשְׂנֹא וְלֶאֱהֹב בְּבַת אַחַת,
בְּאוֹתָן עֵינַיִם לִבְכּוֹת וּבְאוֹתָן עֵינַיִם לִצְחֹק
בְּאוֹתָן יָדַיִם לִזְרֹק אֲבָנִים
וּבְאוֹתָן יָדַיִם לֶאֱסֹף אוֹתָן,
לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה בַּמִּלְחָמָה וּמִלְחָמָה בָּאַהֲבָה.

יהודה עמיחי – אדם בחייו

בנוסף לכך תענית אסתר מדגישה לנו בעת הזאת ביתר שאת כי גם אם שפר עלינו מזלנו לא נוכל להחריש ועלינו לעמוד לצד כל מי שהמלחמה פוגעת בו:

"ויֹּ֥אמֶר מׇרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכׇּל־הַיְּהוּדִֽים׃ כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִ֘ישִׁי֮ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת׃"

אסתר ד' יג'-יד'

נשאל את עצמנו מה המלכות שעלינו ללבוש? כיצד עלינו ליטול אחריות ומה נעשה פורים הזה עבור אלו שמזלם לא שפר עליהם?

"ולישרי לב שמחה"- על שמחה ומהותה בפורים

פורים הוא חג השמחה, ליהודים היתה אורה ושמחה, גם בחג סוכות אנו מצווים על השמחה, "ושמחת בחגך והיית אך שמח". וכבר שאלו על זה חז"ל כיצד ניתן לצוות על השמחה?

האם ראוי לצוות לשמוח בכל תקופה, ומה עם מי  שאין ביכולתו לשמוח עתה? 

ננסה קודם להבין על איזו שמחה מדובר ולשם כך נעזר בדבריו של  הרב רונן נויברט, רב קהילת 'אהל ארי', רעננה :

"אמר ר' יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה." (תענית כ"ט.) " חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה " (ברכות נד.).השמחה ביהדות אינה מעשה של בריחה והתנתקות. איננו שמחים על מנת להתנתק, ולו במעט, מקשיי המציאות. איננו מנסים לשכוח את הצרות. שמחה של בריחה היא אכן בעייתית מבחינה מוסרית, בעיתות של צער ואבל. ברם, השמחה היהודית האמיתית הינה שמחה של עומק, שמחה של חיבור וזכרון. דוקא זכרון הכאב הוא המעצים את השמחה והופך אותה לשמחה מלאה – השמחה היא חובה ולא רשות. גם אם אין כל רצון וחשק לשמוח, אנו חייבים להתגבר על יצרנו ולהכריח את עצמנו לשמוח שהרי זוהי עבודת החודש, ממש כשם שעבודת אב היא להתאבל."

הרב רונן נויברט, רב קהילת 'אהל ארי'

אם כן ננסה להתחבר לשמחה עמוקה, שאינה משכיחה את הצרות אלא מחברת את הכאב אל השמחה.  פרשנות נוספת לשמחה היא של האדמו"ר מפיאסצנה, הרב קלנימוס קלמיש שפירא,
המביא בספרו " אש קודש" שנכתב בגיטו ורשה את הדברים הנ"ל (פורים ת"ש) :

"מובא בתיקוני זוהר, שפורים כיום הכיפורים. כמו שהתענית והתשובה שביום כיפור
חובה לקיימם מפני גזרת הקב"ה, כן גם שמחת פורים.
לא רק אם האדם עצמו בשמחה צריך הוא לשמח, אלא אף אם הוא בשפלות ובשבירת הלב, המוח וכל רוחו נרמס, חוק הוא שצריך, על כל פנים,  איזה ניצוץ של שמחה להכניס אל ליבו". 

האדמו"ר מפיאסצנה

גם בתוך כל הכאב חשוב שנשאיר מקום להודיה, לשמחה, לניצוץ של תקווה, לכל מה שחזק אותנו.  מה משמח אותנו השנה?

בין הסתר לאסתר

מגילת אסתר נחשבת כמגילה בה הקב"ה כביכול מסתתר. שמו אינו מופיע בה במפורש וכל השתלשלות הדברים נעשית כך שהוא נמצא כביכול מאחורי הקלעים. גם שמה של אסתר המלכה מרמז על הסתרת הפנים הזו, וכן היותה של המגילה מתרחשת בתקופת הגלות (וזהו החג היחיד הקשור לתקופה זו) תקופה של התבוללות בין הגויים, מוסיפה לתחושת ההסתר. הגאולה במגילת אסתר בוקעת מתוך הריחוק וההסתרה ולכן זו גאולה מורכבת. גאולה שיש בה גם עמימות והסתרה.בין הסתר לאסתר אנחנו בתקופה בה יש הרבה אי בהירות, האור מוסתר,ואנשים רבים חווים משברי אמונה, אמונה באל ואמון באדם, בשפה התיאולוגית החסידית, תקופות כאלה נקראות תקופות של הסתר הפנים וכבר חז"ל קישרו את ההסתרה לאסתר:

" אסתר מן התורה מנין ? שנאמר : 'ואנכי הסתר אסתיר פנַי ביום ההוא' "

בבלי, חולין, קל"ט ב'

בהגות החסידית יש כתיבה רבה על הסתר הפנים, נביא פה את דבריו של רבי נחמן מברסלב על ההסתרה שבתוך ההסתרה

"ואנכי הסתר אסתיר" דהינו שאסתיר ההסתרה, שלא ידעו כלל שהשם יתברך נסתר ואזי בודאי אינו יכול למצא אות, מאחר שאינו יודע כלל שצריך לבקש אותו , כי אינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו, כי ההסתרה בעצמה נסתרת כנ"ל אבל באמת אפילו בכל ההסתרות, ואפילו בההסתרה שבתוך הסתרה, בוודאי גם שם מלובש השם יתברך כי בוודאי אין שום דבר שלא יהיה בו חיות"

ליקוטי מוהר"ן קמא'

מה מוסתר מכם כרגע? ומה מתגלה דווקא בתקופה הקשה הזו ?

כן לביטחון לא לנקמה  

מגילת אסתר מציבה את השאלה המורכבת מה בין הגנה עצמית לבין נקמה? מתי עובר הגבול? ומה עם השמחה בהריגת אויבי היהודים? 

נקרא את הפסוקים של פרקים ח' וט' המסיימים את המגילה: 

"אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-עִיר-וָעִיר, לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל-נַפְשָׁם–לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם, טַף וְנָשִׁים; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז."

פרק ח' פסוק יא:

"וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, לְהֵעָשׂוֹת:  בַּיּוֹם, אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם.  ב נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לִשְׁלֹחַ יָד, בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם; וְאִישׁ לֹא-עָמַד לִפְנֵיהֶם, כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עַל-כָּל-הָעַמִּים.  ג וְכָל-שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת, וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ–מְנַשְּׂאִים, אֶת-הַיְּהוּדִים:  כִּי-נָפַל פַּחַד-מָרְדֳּכַי, עֲלֵיהֶם.  ד כִּי-גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל-הַמְּדִינוֹת:  כִּי-הָאִישׁ מָרְדֳּכַי, הוֹלֵךְ וְגָדוֹל.  ה וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל-אֹיְבֵיהֶם, מַכַּת-חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן; וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם, כִּרְצוֹנָם.  ו וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה, הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד–חֲמֵשׁ מֵאוֹת"

 פרק ט' א-ו

אחשוורוש מתיר להם לעמוד על נפשם ולהרוג את כל מי שצר עליהם וגם.. לבוז את השלל ומה קורה? המציאות מורכבת,מצד אחד הם יוצאים והורגים בכל מי שצר עליהם, הם הופכים את הגורל ומגינים על עצמם, אך נדמה שהם לא מסתפקים בכך ומבקשים עוד יום כדי לעשות בשונאיהם כרצונם!  ומצד שני הם אינם נוגעים בשלל :

" וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת-יָדָם."

פרק ט' ט"ו

קשה לשפוט מציאות של אחרים בתקופה של פחד אולם מגילת אסתר מעלה ביתר שאת את הצורך בשיחה כנה מה אנו עושים? מה המקום של הנקמה במלחמה הנוכחית?

התנועה הרפורמית מאמינה שערך השלום חייב להיות הערך שמנחה אותנו בכל מעשינו ולכן אנו  נוהגים לסיים את קריאת המגילה בתפילה לשלום:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּבַטֵּל מִלְחָמוֹת וּשְׁפִיכוֹת-דָָּמִים מִן-הָעוֹלָם, וְתַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם גָּדוֹל וְנִפְלָא בָּעוֹלָם, וְלֹא-יִׁשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה: רַק יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל-יוֹשְׁבֵי תֵבֵל הָאֶמֶת לַאֲמִתָּה, אֲשֶׁר לֹא-בָאנוּ לְזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל רִיב וּמַחֲלֹקֶת, וְלֹא בִּשְׁבִיל שִׂנְאָה וְקִנְאָה וְקִנְטוּר וּשְׁפִיכוּת-דָּמִים. רַק בָּאנוּ לָעוֹלָם, כְּדֵי לְהַכִּיר אוֹתְךָ, תִּתְבָּרַךְ לָנֶצַח.

תפילה לשלום

שפת האביונים 

בתוך ארבעת מצוות פורים מונחות שתי מצוות הקשורות ביחסים שבין בני אדם: משלוח מנות ומתנות לאביונים משלוח מנות נועד להוסיף אהבה ואחווה בין אדם לחבירו, ועל כן השולח מנות לחברו בעילום-שם לא קיים את מצוותו. לעומת זאת, מתנות לאביונים הם כצדקה, שנועדו לעזור לעני באופן הטוב ביותר. ולכן כשאפשר, עדיף לתת את המתנות לעניים בעילום-שם.

"מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר (ישעיהו נז, טו): לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים".

כתב הרמב"ם (מגילה ב, יז)

משלוח מנות- כיצד נוכל לשמח את היקרים לנו השנה? האם יש משפחות שהאהובים שלהם רחוקים או שמא נפצעו, ונוכל לפנק אותן במיוחד השנה? 

מתנות לאביונים : אנו נמצאים השנה במצב בו קהילות רבות התפרקו, יש כ"כ הרבה מפונים ואנשים שפרנסתם נפגעה, נרבה במצוות הצדקה וזו תהיה עיקר שמחת פורים שלנו השנה 

מלבד זאת ניתן גם מקום לשפת האביונים, כה רבים מאיתנו השנה ואולי כולנו לא יכולים באמת לחגוג בואו ניתן מקום לפת האביונים

"אני מדמיינת שתהיה רשות לשפת האביונים להישמע שנאמר בקול  "אביון אני  – אין לי "- ונבוא וניתן זה לזו רשות לומר : "אין לי שמחה,אין לי מנוח, אין לי שקט, ומבוקש לי מקום שקט עליו תונח הנפש" וישבו אלו עם אלו ויתנו  מתנות לאביונים :רגע ,עציץ,ענף, ספסל מקום לשבת, לבכות, להיות, להיזכר בטוב" 

רחל אטון- מלווה הרוחנית

מפגש לימוד של רבני ורבות התנועה

בהובלת הרבה תמרה שיפרין והרב עודד מזור

כיצד לחגוג את פורים בזמן הזה

מפורים-קטן אל פורים שיבוא לטובה

יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מַרְבִּים בְּשִׂמְחָה בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה:
שִׂמְחָה שֶׁל יַחַד, שִׂמְחָה שֶׁל נְתִינָה, שִׂמְחָה שֶׁל הוֹדָיָה עַל הַטּוֹב הַמִּתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם.
יְהִי רָצוֹן שֶׁנַּשְׂכִּיל לְהָבִין אֶת גִּלּוּיָיו הַשּׁוֹנִים שֶׁל הַכְּאֵב:
הַשֶּׁבֶר, הָאֵבֶל, הַדְּאָגָה, הָאַכְזָבָה – לְהַכִּיר בָּהֶם, לְהַקְשִׁיב לָהֶם, לְחַבֵּק אוֹתָם.
יְהִי רָצוֹן שֶׁנּוּכַל לְהָכִיל אֶת הַצְּרָכִים הַשּׁוֹנִים הַשּׁוֹכְנִים בִּקְהִלָּה אַחַת:
לִבְכּוֹת וְלִצְחֹק, לִסְפֹּד וְלִרְקֹד, לָחֹג כְּתָמִיד וְלָשֶׁבֶת בָּדָד, לִידוֹם.
יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּנוּ, כְּבָר בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה מַמָּשׁ, "וְנַהֲפֹךְ הוּא" –
לֹא שֶׁל הֶרֶג, חֶרֶב וְאָבְדָן חָלִילָה, אֶלָּא שֶׁל הַצָּלָה, דְּרִישַׁת טוֹב, דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת.